החלטה בתיק ע"מ 2186/12

נגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה אחת של ביצוע שירות עבור התאחדות בלתי מותרת. על פי האמור בכתב האישום, בחודש מרץ 2012 פנה אל העורר מוצעב אבו סרור, שהינו חבר ועדת ההנהגה של ארגון החמאס באזור רמאללה, וסיפר לו על הקמת הועדה ופעילותה. מוצעב ביקש מהעורר כי ישמש שליח של הועדה ויעביר כרטיס זיכרון לפעיל חמאס בירדן. העורר הסכים לבקשה זו, וקיבל את כרטיס הזיכרון כמו גם סכום כסף לכיסוי הוצאותיו, וכן מכשיר סלולרי לצורך יצירת קשר עם פעיל החמאס בירדן. העורר יצא לירדן שבוע לאחר מכן, שם מסר את כרטיס הזיכרון לאותו פעיל חמאס. מספר ימים לאחר מכן, פנה מוצעב שוב לעורר וביקש ממנו לקבל דבר מה מאדם בג'נין. העורר הסכים אך העניין לא יצא אל הפועל.

עם כתב האישום הגישה התביעה גם בקשה למעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. בקשה זו התקבלה על ידי בית משפט קמא, ומכאן הערר שלפניי.

סניגורו של העורר טען כי אין מקום להורות על מעצרו של העורר עד תום הליכים ולשלול חלופת מעצר, וזאת משני טעמים: האחד ראייתי, והשני עניינו מידת המסוכנות מהמעשה.

לטענת הסניגור, קיימת בעייתיות בראיות. העורר מופלל למעשה על ידי עד אחד בלבד - מוצעב אבו סרור. מוצעב נחקר הן בשב"כ והן במשטרה. בשב"כ מסר כי סיפר לעורר על קיומה של ועדת ההנהגה של החמאס והתבקש להעביר כרטיס זכרון לפעיל חמאס בירדן. לעומת זאת, במשטרה, מסר מוצעב סיפור מעט שונה. בהתאם לדברים שמסר במשטרה, העורר לא ידע במה מדובר, הוא לא ידע על ועדת ההנהגה של החמאס ברמאללה, וכל שהתבקש היה להעביר מעטפה שאת תוכנה לא ידע לאדם כלשהו בירדן. לטעמו של הסניגור, בכך יש כדי להקהות במידה ניכרת את חומרת המעשים, וליצור ספק אם מתקיימת עבירה של ביצוע שירות, שכן לא ניתן לומר שהעורר ידע כי המדובר בשרות עבור התאחדות בלתי מותרת.

לחילופין נטען כי המעשה המיוחס לעורר אינו מקים עילת מעצר, וניתן להסתפק במקרה זה בחלופת מעצר.

התביעה השיבה מצידה כי גם הדברים המופיעים באמרה המשטרתית של מוצעב מלמדים על עצימת עיניים מצידו של העורר, שיצא לירדן בנסיבות מחשידות, תוך שהוא מקבל לידיו, בין היתר, גם טלפון מיוחד לצורך יצירת קשר עם הנמען. התביעה סמכה את ידיה על החלטתו של בית משפט קמא, וטענה כי אין לשנות ממנה.

ראיות לכאורה

מוצעב אבו סרור נחקר, כאמור, הן בשב"כ והן במשטרת ישראל.

מזכ"ד החקירה שנערך ביום 21.6.12 עולה כי מוצעב סיפר לחוקר השב"כ כי בחודש מרץ 2012 לערך, שוחחו חברי ועדת ההנהגה של החמאס ברמאללה בדבר הצורך בשליח מטעם הועדה על מנת להעביר דברים לחו"ל ומחו"ל. מוצעב הציע את העורר, שהינו חברו. חברי הועד הסכימו להצעת מוצעב וביקשו ממנו לשוחח עם העורר. מוצעב שוחח עם העורר, סיפר לו על הועדה ועל כך שהם צריכים שליח לשם העברת דברים לאחראים בחו"ל. העורר הסכים לבצע את השליחות אך התנה את העניין בתשלום דמי הנסיעה וההוצאות. מוצעב פגש את מוראד (הכוונה למוראד אבו בהא) ועדכן אותו שהעורר מסכים לשליחות. מוראד נתן למוצעב כרטיס זיכרון, 400 או 500 דינר לצורך תשלום לעורר, ומכשיר טלפון פשוט עליו היה שמור מספר טלפון, אליו אמור העורר להתקשר, ולהעביר לנמען את כרטיס הזכרון. מוצעב העביר את הציוד שקיבל לעורר, והאחרון יצא לירדן כעבור שבוע. כשחזר אמר לו העורר כי העביר את כרטיס הזיכרון אך לא קיבל דבר בתמורה. מוראד פנה אל מוצעב כעבור מספר ימים וביקש לשלוח את העורר לקבל דבר מה ממישהו בג'נין. העורר יצא לג'נין אך חזר כלעומת שבא ולא פגש את הנמען.

באמרתו המשטרתית ישנה חזרה על סיפור המעשה אך בשינויים מסויימים. ראשית, מוצעב טרח לומר כי העורר לא קשור לועדה ואינו יודע על פעילות הועדה. מוצעב מסר כי הוא הציע את שמו של העורר כשליח לצורך העברת "משהו" לאנשים בחו"ל, אך לא ידע מה זה "המשהו הזה". הוא פנה לעורר וזה הסכים לצאת לירדן תמורת כסף. מוצעב עדכן את מוראד בדבר הסכמתו של העורר, וזה נתן לו 500 דינר, מכשיר סלולרי ובו מספר, וכן מעטפה קטנה שמוצעב לא ידע מה היה בתוכה וגם העורר לא ידע מה היה בתוכה. מוצעב העביר את הדברים לעורר וזה נסע לירדן. כשחזר לא הביא עמו דבר. כעבור תקופה פגש מוצעב במוראד, והתבקש על ידי מוראד לומר לעורר ללכת לג'נין ולפגוש אדם במרכז ג'נין. הוא קיבל 200 ש"ח ממוראד אותם העביר לעורר ומסר לו את בקשת מוראד. האחרון יצא לג'נין אך חזר בלי לפגוש אדם כלשהו, ולאחר מכן הודיע לו כי הוא אינו מעוניין שישלחו אותו יותר.

אכן, נראה כי גרסתו המשטרתית של מוצעב הינה מצמצמת יותר, ומנסה להמעיט בחלקו שלו כמו גם בחלקו של העורר, בעיקר בכל הנוגע לידיעתם על תוכן השליחות ומטרתה.

חשוב לציין כי דבריו של מוצעב בחקירה אינם הראיה היחידה בתיק. מלבד מוצעב נחקר גם מוראד אבו בהא, אותו הזכיר מוצעב בחקירתו. מוראד מסר הן בחקירתו בשב"כ והן במשטרה כי בישיבת הועדה הניהולית של חמאס רמאללה, בה נטל חלק גם מוצעב, עלה הצורך בשליח לירדן. מוראד מסר כי מוצעב הציע את העורר וחברי הועדה הסכימו להצעתו. כעבור מספר ימים עדכן אותו מוצעב כי העורר הסכים להיות שליח ומוראד כתב איגרת למפקדת חמאס בחו"ל על גבי כרטיס זיכרון אותו העביר לעורר באמצעות מוצעב, וכן העביר את מספר הטלפון של איש הקשר בירדן. כעבור זמן מה עדכן אותו מוצעב כי העורר חזר מירדן ולא חזר עם אגרת תשובה כלשהי. עוד מסר מוראד בחקירתו המשטרתית כי העורר נשלח לג'נין לצורך קבלת מכתב אולם לא מצא את מי שהיה אמור לפגוש ולא קיבל דבר.

לפיכך, יש לומר כי לדבריו של מוצעב בחקירה יש תימוכין משמעותיים. בנוסף, העורר בחר בחקירתו להרחיב את יריעת המחלוקת, והכחיש כי פעל בשליחות מוצעב או כי קיבל ממנו דבר. הרחבת גדר המחלוקת, הינה בעלת משמעות ראייתית ובמקרה זה פועלת לרעתו של העורר (וראו ע"מ 2566/11 התביעה הצבאית נ' דגלס ([פורסם בנבו], 20.11.11); ע"מ 1737/12 התביעה הצבאית נ' כפאיה ([פורסם בנבו], 6.5.12); ע"מ 1976/12 גאבר נ' התביעה הצבאית ([פורסם בנבו], 27.6.12)).

התמונה הראייתית העולה מעדויותיהם של מוצעב ושל מוראד הינה כי העורר פעל בשליחותם לצורך העברת מסר למפקדת חמאס בחו"ל. בהתאם לגרסה המחמירה יותר, העורר ידע היטב כי המדובר בשליחות עבור ארגון החמאס, אולם גם בהתאם לגרסה המקלה, ברור כי העורר עצם עיניו מלברר את הפרטים ופעל בשליחות שניתן היה להסיק כי הינה בעבור התאחדות בלתי מותרת. בעיקר יש לתת את הדעת לעובדה כי קיבל מכשיר טלפון ייעודי, ובו מספר עמו היה אמור ליצור קשר. פעילות מסוג זה אופיינית לארגוני טרור המבקשים לפעול בחשאיות ובמידור, ועושים שימוש בשליחים מסוגים שונים על מנת להעביר מסרים. הימנעותו של העורר מלברר בעבור מי נעשתה השליחות, מי הנמען, ומדוע יש צורך באמצעי תקשורת ייעודי, מלמדת לכל הפחות על חשד משמעותי שנמנע מלבררו. עצימת עיניים משמעה הימנעות מלראות עובדה או נסיבה, והעוצם עיניו כמוהו כיודע אותה עובדה (ד"נ 8/68 המטפרסט נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד כב(2) 536, והשוו ע"מ 1856/12 התביעה הצבאית נ' עשי (טרם פורסם)).

לפיכך, המסקנה הינה כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת האישום המיוחס לעורר.

עילת מעצר

פעילות בעבור ארגון טרור כארגון החמאס מלמדת על מסוכנות משמעותית. ארגוני הטרור כארגון החמאס, פועלים רבות הן בפאן האזרחי והן בפאן הצבאי. פעילותם נעשית מתוחכמת יותר ויותר תוך שימוש בדרכים שונות על מנת להרחיב את השפעתם ולאפשר את פעילותם. כפי שצוין בע"פ 3827/06 פלוני נ' מדינת ישראל [פדאור (לא פורסם) 07 (9) 400], עמוד 3:

"הטרור בעידן הנוכחי מתאפיין לא רק בהיותו גלובלי, אלא גם בתחכום רב, לעיתים במבנה ארגוני מסועף, בפעילות שאינה ספורדית, נקודתית, אלא פעילות ארגונית שיטתית שלצורכה מוקמות תשתיות נרחבות שיאפשרו אימונים, איסוף מודיעין וביצוע פעילות מבצעית, הכל תוך שימוש בטכנולוגיות מתקדמות ועל מנת לייצר פעולות טרור שיגבו מחיר כבד."

העורר נטל חלק בשרשרת הפעילות שמטרתה העברת מסר בין מפקדת החמאס ברמאללה לבין מפקדת החמאס בחו"ל. מי שנוטל חלק בפעילות זו נותן יד ישירה לשרשרת הטרור. אין מנוס מלקבוע כי מי שמסייע בדרך זו לארגון טרור, ומהווה חוליה בשרשרת הפעילות שלו, מלמד על מסוכנות המצדיקה את מעצרו עד תום ההליכים.